<h1>הבתים — שערי ברכות שער שנים עשר</h1>
<h2>דף ו:</h2>
ירדו גשמים רבים אם יש לו שדה מברך שהחיינו, ואם היתה שלו ושל אחרים מברך הטוב והמטיב, ואם אין לו שדה מברך מודים אנחנו לך ה' אלקינו על כל טיפה וטיפה שהורדת לנו, ואלו פינו מלא שירה כים ולשוננו רנה כהמון גליו וכו', על כן אברים שפלגת בנו וכו' ולשון אשר שמת בפינו הן הם יודו ויברכו וישבחו ויקדשו ויפארו וירוממו ויעריצו וימליכו את שמך מלכנו, בא"י מלך מהולל קל ההודאות רב ההודאות, והרי"ף כתב כמו שכתב הר"ם, וזה עיקר. כתב הראב"ד מה שאמרו שדי בברכות אלו הוא בשלא גזרו עליהם תענית אבל גזרו עליהם תענית ונענו וירדו גשמים קודם חצות אומרין הלל הגדול ועליהם חותמין מלך מהולל בתשבחות, או אפשר שבשעת ירידת גשמים משיצא חתן לקראת כלה מברכין עליו וחותמין, ואעפ"כ אם באין בין הערבים אומרין הלל הגדול מפני שהוא כיום טוב, וכן עיקר. כתב הר"ם ומאמתי מברכין משירדו המים על הארץ ועלה אבעבועות מן המטר על המים וילכו אבעבועות זו לקראת זו.
<h2>דף ח:</h2>
ההולך למוד את גרנו אומר. יהי רצון מלפניך ה' אלקי שתשלח ברכה במעשה ידי, התחיל למוד אומר ברוך השולח ברכה בכרי הזה, מדד ואחר כך ברך הרי זו תפלת שוא שאין ברכה מצויה לא בדבר המדוד ולא בדבר המנוי אלא בדבר הסמוי מן העין, שנאמר יצו ה' אתך את הברכה באסמיך.
